יום אחד חושב לעצמי, מה אם אנסה להשיג בצילום אחד שתי תקופות שונות בחייו של אדם, האוחזות באותו קונספט - כסף?
כסף... תלות נטולת זמן. החיצוניות של הכסף משתנה, החיצוניות שלך משתנה, אבל האמת היא שזה רק הזמן שעובר בינתיים, זמן שמנגן על אותו העיקרון כל הזמן.
קונספט כזה לא ממש בעייתי כשזה מגיע לחיבור פריימים בפוטושופ לאחר הצילום, אז מחליט לאתגר לתוצאה בצילום עצמי, ללא השתלות או עריכות מורכבות., כך שלמעט חיתוך קטן מלמעלה, חידוד והכהייה כלליים, הצילום המצורף כאן הוא צילום נטו, שמבוצע בתנאים ואלתורים ביתיים.
מתחיל מהכסף. שני השטרות מודבקים בדבק סלוטייפ מאחור לאחר שקופלו לחצי, ואת השטר הישן, שהוא רחב יותר מהחדש, גם גוזר טיפה לאורכו, שיתאים לגובה השטר החדש ("החדש"... עד שאתם צופים במאמר זה כאן, השטר "החדש" הזה כבר ישן והוחלף...)
החלק העיקרי ביותר בעיני ביצירת שתי "תקופות" שונות באותו פריים, הוא צילום בשתי תאורות שונות, בצבעים שונים, האחת קרה והאחת חמה. אם באותו הרגע היו לרשותי ספוטים ממוקדים בתנאי סטודיו, אז כמובן שזה היה מקל על הביצוע, אבל לשמחתי, מוצא עצמי נאלץ לאתגר את הפריים עם גופיי תאורה פשוטים, צהובים, מנורות שולחן רגילות.
ממקם מנורה אחת בכל צד, אבל לפני הימנית שלי פורש שתי שקיות כחולות פשוטות של מכולת, כך שהיא מקרינה אור יותר כחלחל/סגלגל, שיוצר ניגוד לאחותה החמה ממול.
כדי לחזק את עניין ההפרדה בין שני החצאים, מחליט גם "להזקין" חצי מפניי. בהיעדר אבקת טלק, שנראית לי הכי מתאימה למשימה, לוקח שקיק של אבקת אפייה, ומפזר על החצי הנדרש.
ניגש למדידות, אבל עדיין, החצי ה"ישן" לא מרגיש לי "מיושן" מספיק, אלא פשוט צהוב מול כחול, חם מול קר. חושב בתחילה שבטח אצטרך להוסיף אח"כ בפוטושופ שריטות ולכלוך כדי להדגיש את החצי הישן, אך המחשבה הזאת קצת מבאסת, כי אם אני כבר טורח עד כאן ללא השתלות וחיבורי תמונות וממש אשמח לבלות עוד קצת עם המצלמה, אז חייב להימצא פתרון צילומי. ואז, תוך כדי שאני מביט בשתי שקיות הניילון הכחולות וחושב על פתרון הולם, הן עונות לי.
ניילון!
לוקח מפת שולחן שקופה דקיקה, חד-פעמית, מותח אותה חזק על חצי מהחדר, ביני לבין המצלמה, מתוחה ככל האפשר, פילטר חד פעמי משלי. את שאריות אבקת האפייה לוקח בידי ומלכלך בקפידה רק חצי מיריעת הניילון. למשימה מגוייס גוף תאורה צהוב שלישי, חלש יותר, אותו אני מציב לפני היריעה, כדי להקרין אור חלש על הניילון, רק כדי שיבלוט הלכלוך כשכבה ביני לבין המצלמה.
מרגיש מוכן. זורק על עצמי חליפה, לבושה רק עד אמצע הדרך, בעוד החצי השני שלה משתלשל מאחוריי. קליק. צילום.
בתפריט הRAW נותן פיצוי שלילי נוסף, שידגיש עוד יותר את הבדלי התאורה. מבחינת פוטושופ, מדובר כאמור בתיקונים מינוריים, שכוללים חיתוך קטן מלמעלה וחידוד כללי, שיחד עם הקונטרסט והחשיפה השלילית, מפצים על אובדן החדות עקב צילום דרך פילטר שעשוי ממפת שולחן חד פעמית. מעבר לאלו, צילום נטו.
בצילום הבא ניתן לראות חיתוך שמפריד את שני חצאי הפריים, להמחשת ההבדלים, בגיל ובאווירה.
בסיום החוויה, החדר כבר מזכיר לי מאוד את מלחמת המפרץ, הרבה ניילונים, סרט דביק, גופיי תאורה, אבקה לבנה מפוזרת ולמניעת תנועת הניילון בעת הצילום וגם למניעת פדיחות מצד השכנים והרשויות, דאגתי שהחדר יהיה ממש חדר אטום. חייב לציין שבאותם רגעים חולפת לה תהייה בראשי, על כך שזה אולי קצת פרדוקסאלי, זה שאני נועל דלתות, מגיף תריסים ואוטם חדרים, רק כדי ליצור צילומים שבסופו של דבר מאוד ארצה לחלוק עם העולם ששם בחוץ...